ועכשיו, כמה מילים עלי
אי-שם בתקופת הצבא ליוויתי משפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים ונחשפתי למציאות היומיומית המאתגרת שלהם שהשפיעה מאד על התפקוד שלהם בעבודה, בין בני המשפחה ואפילו עם השכנים והחברים.
ההבנה שלי את גודל ההתמודדות הזו העמיקה כשלאחר לימודי הפיזיותרפיה בחרתי להתמחות בפיזיותרפיה התפתחותית – הדרכה וטיפול בתינוקות וילדים עם לקויות התפתחותיות מורכבות.
במקביל להתמודדות של המשפחות עצמן, הרגשתי שגם אני ועמיתי במקצועות הטיפול האחרים, בעצם מתמודדים עם החשיפה האינטנסיבית לקושי, כאב ומצוקה של המטופלים שלנו וגם אצלנו יש לכך השפעה מהותית על חיי המשפחה שלנו, על המעגלים החברתיים וכמובן על התפקוד בעבודה.
הבנתי, שאם אני רוצה להמשיך לטפל ולתת מעצמי למשפחות המיוחדות האלה, אני מוכרחה לקחת אחריות על עצמי ולמצוא דרכים לשמור ולחזק את עצמי באופן אישי ומקצועי גם יחד ואכן מצאתי את הדרכים שעזרו לי להתחבר לכוחות שלי והקטינו את קצב השחיקה האישית והמקצועית.